top of page
חיפוש

תביעה שהוגשה נגד ביה"ח הלל יפה לגבי טיפול שניתן לילד כבן שנתיים שהתקבל לטיפול עקב שבר זכוכית שחדר לעינו וגרם בסופו של דבר להיפרדות רשתית ואובדן העין.

בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי כשל באבחון סימנים התחלתיים בהפרדות רשתית מנע באופן מוחלט את סיכויי ההחלמה, ופסק את מלוא הפיצוי המגיע בגין אובדן העין.

בית המשפט דחה את הטענה שבמצב של היפרדות רשתית, אין וודאות כי התערבות ניתוחית מוקדמת , לא היתה בהכרח מצילה את העין, כנימוק לגרוע מהפיצוי המגיע לקטין.

 


פסק דין הדן בחובת הרופא להציע למטופלת, כל חלופה טיפולית קיימת, גם אם דעתו כנגד חלופה זו, עם דגש על זכות המטופל לבחור, ולא שיחליטו עבורו.

פסק הדין דן ביולדת שהיתה מיועדת לניתוח קיסרי אלקטיבי והגיעה לבית החולים כשבוע ימים קודם למועד שנקבע, עם תלונה של כאבי בטן, והוחלט לשחררה לביתה, מבלי שנידונה עמה כלל לשקול הקדמת הניתוח בימים ספורים, לאור הממצאים.

למרבה הצער, בתוך אותם ימי המתנה, התפתחה לידה בהולה, כשהצוות בחדר הלידה, השתהה באבחון חומרת מצוקת העובר, ובית המשפט חייב את בית החולים במלוא תשלום הפיצוי עבור קטינה כבת 5 הסובלת משיתוק מוחין, כתוצאה מתשניק סב לידתי.

 


פסק הדין דן ביולדת שהיתה מיועדת לניתוח קיסרי אלקטיבי והגיעה לבית החולים כשבוע ימים קודם למועד שנקבע, עם תלונה של כאבי בטן. צוות בית החולים החליט לשחררה לביתה, מבלי שנדונה עמה כלל האפשרות להקדים את הניתוח הקיסרי בימים ספורים.

מדובר בפסק דין תקדימי, בו נקבע כי כאשר אין וודאות בשאלה האם היו נסיבות מתאימות לטפל בתכשירים למניעת סיבוכי לידה מוקדמת, כתוצאה מהרשלנות, בית החולים הוא זה שצריך להוכיח שממילא לא היה צריך לטפל, או שהטיפול שלא ניתן לא היה משנה את התוצאה ולתובעת הסובלת משיתוק מוחין, נקבע פיצוי מלא בגין מלוא נזקיה.

 


bottom of page