בתחום הרשלנות הרפואית, כמות מצומצמת של תביעות, שהמערכת הרפואית מודה ברשלנותה, כך שמרבית התביעות דורשות הוכחה פוזיטיבית מצד התובעים, כי היתה התרשלות בטיפול הרפואי אל מול טענת המערכת הרפואית, כי לא נפל דופי בהתנהלותה.

רוב התביעות מצויות בתחום האפור והכ"כ אקוטי, שבין טעות והתרשלות ולכן, כדי להוכיח התרשלות, דרושה חשיבה יצירתית בבניית אסטרטגיה הנכונה, תוך צפיית טענות הצד השני מבעוד מועד ובחירת המומחים המתאימים לכתיבת חוות הדעת הרפואית, המוגשת עם כתב התביעה לבית המשפט.

כל לקוח הפונה אליי, מצפה כי אטפל בתביעה באופן אישי ולכן אני מקפיד לברור את קבלת התיקים, לפי איכות ולא כמות.

 

אני שולל מכל וכל אמירות ללקוח ברוח של 100% סיכוי הצלחה וכו' ומעדיף להתחייב  למקצועיות, וחתירה לתוצאה האופטימלית.

 

מנסיוני, מרבית התביעות בעילה של רשלנות רפואית מסתיימות בפשרה, ולעיתים קרובות, לאחר הליך גישור.

צברתי נסיון רב בהופעות בגישורים כמייצג תובעים ואני גם מחזיק בתעודת מגשר.

חשוב מאוד בעיני להבחין בין תביעות שראוי לנתבן להליך גישור ובין תביעות שראוי כי בית המשפט ינסה לגשר על הפערים שבין הצדדים, כשהבחנה זו תלויה כמובן בנסיבות כל תביעה ותביעה סיכויי ההצלחה וכיוצ"ב.

אני מייעץ ללקוחות לא לחשוש מניהול התביעה עד לפסק הדין, וכי גם כאשר מתנהל מו"מ לפשרה, מועבר לצד השני מסר שאינו משתמע לשני פנים, שהתובעים ובא כוחם נכונים ומאמינים בניהול התיק עד לפסק הדין, במידה והפשרה שתונח לשיקול דעת הלקוח, לא משקפת נאמנה את סיכויי התביעה.

בגישה זו, כשניהול התיק בבית המשפט עד לפסק דין, אינו ברירת מחדל, מגיעים לפשרות אופטימליות, לשביעות רצון הלקוח.

סכומי הפיצויים המשתלמים בתביעות נזקי גוף, נקבעים לפי שיעור הנכות הרפואית ובהתחשב בגיל הנפגע, ועל כן משתנים מתביעה לתביעה.

אני נוהג לשתף את הלקוחות בהערכת סיכוי ריאלית בכל שלב של התביעה, וזאת כדי שהלקוח, בבואו לבחור באם להתפשר או לא, ובאיזה סכום, בחירתו תהיה מושכלת ומתוך הבנה מלאה, לגבי סיכויי ההצלחה.

 

ככלל, אני מאמין כי ב 2018, כפי שדורשים מהרופאים חובת יידוע מוגברת, כך גם עורכי הדין מחויבים לשתף את הלקוח בקבלת ההחלטות המשמעותיות בניהול התיק.